אין למנוע יציאתם מהארץ של נאשמים בעברות על חוק איסור הלבנת הון בשל חוסר יכולתם להמציא ערובות מהותיות
10.12.2006
אלי דורון, עו"ד - לירון לנדן, עו"ד
בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט צבי גורפינקל) נתן משנה תוקף לכלל לפיו אין לחייב נאשם בערובה שאינו יכול לעמוד בה, ובהתאם לכך אישר ערבויות צד ג' להבטחת התייצבותם של נאשמים המואשמים בביצוען של עבירות בהיקפים של מיליוני שקלים, על אף העובדה כי הערבים המוצעים אינם משתכרים מהכנסה קבועה וכי כל רכושם מתמצה בדירות מגורים יחידות אשר בבעלותם.
המדובר בנאשמים, בני זוג נשואים, אשר הוגש כנגדם (וכנגד שניים נוספים) בבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום המייחס להם, בין היתר, ביצוען של עבירות בניגוד לחוק העונשין ולחוק לאיסור הלבנת הון.
לנוכח חומרת כתב האישום וכן לאור עובדת היותם של הנאשמים תושבי חוץ, אשר כל מרכז חייהם הועתק לפני כמספר שנים לבלגיה, ביקשה המדינה מבית המשפט, באופן חריג ויוצא דופן, שלא להסתפק בערבויות כספיות ניכרות וחריגות להבטחת התייצבותם להמשך משפטם, אלא אף להורות על מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגדם - עד תום ההליכים. כל זאת על אף קיומו של שיתוף פעולה מלא מצידם של הנאשמים עם רשויות החקירה, וחרף העובדה כי לנאשמים שתי בנות קטינות אשר צריכות לחזור למסגרותיהן החינוכיות שבבלגיה (גן ובית ספר יסודי).
בסיומם של ארבעה ימי דיונים אשר נערכו במסגרת הליכי שחרורם של הנאשמים בתנאים מגבילים, בהם יוצגו הנאשמים על ידי עו"ד ירון טיקוצקי ממשרד עורכי הדין דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי, דחה בית המשפט המחוזי גישתה של המדינה לפיה ניתן לאיין החשש להימלטותם של הנאשם מן הדין אך ורק באמצעות צעד דרסטי של הוצאת צווי עיכוב יציאה מן הארץ עד תום ההליכים.
במקום זאת, קיבל בית המשפט עמדתו של עו"ד ירון טיקוצקי והשתכנע כי בנסיבות העניין יש בקיומן של ערבויות בסכומים ניכרים כדי להבטיח התייצבותם של הנאשמים להמשך משפטם. בהתאם לכך, איפשר כב' השופט גורפינקל לנאשמים לצאת מהארץ ולבטל את צווי העיכוב שהוצאו נגדם, בין היתר באם ימציאו שני ערבי צד ג' בסך 150,000 ₪ כל אחד. על החלטה זו עררה המדינה לבית המשפט העליון, וזה הורה בין היתר כי לשם ביטולם של הצווים ייאלץ הנאשם להמציא ערבי צד ג' בסכום של מיליון ₪ כל אחד, ואילו על הנאשמת יהא להמציא ערבי צד ג' בסכום של 500,000 ₪.
דא עקא, כי כאשר ביקשו הנאשמים לאשר ערבויותיהם של קרובי משפחתם (אביו של הנאשם ודודו), בין היתר תוך הסתמכות על שתי דירות מגורים אשר בבעלות הערבים ועל העובדה כי לא מדובר בפושטי רגל, התנגדה לכך המדינה בטענה כי מצבם הפיננסי לא יאפשר להם לעמוד בערבותם, באם אכן יתעורר בעתיד צורך במימושה, ומשכך מדובר הלכה למעשה בערבויות חסרות תוכן כלכלי.
גישתה המתוארת של המדינה הביאה את הצדדים להתדיינות נוספת בפני בית המשפט המחוזי, על מנת שתוכרע שאלת כשרותם של הערבים המוצעים.
במסגרת טיעוניו, הפנה עו"ד ירון טיקוצקי לעקרון לפיו רכוש שניתן לגביו צו חילוט זמני אינו פסול מלשמש כערובה להתייצבותו של נאשם, וכן להלכה לפיה אין לחייב נאשם בערובה שאינו יכול לעמוד בה. כל זאת בהסתמכו על העובדה כי עסקינן בנאשמים אשר כל רכושם כבר חולט על ידי המדינה (ייוותרו חסרי כל באם יברחו), ומשכך אין המדובר בערבויות צד ג' אשר הינן בבחינת בטוחה יחידה להבטחת התייצבותם של הנאשמים. על כן נטען, כי יש בהצגתה של ערבות צד ג' על ידי המדינה כחבל האחרון המונע מן הנאשמים להימלט מן הדין, כדי להטעות את בית המשפט.
בנוסף, הדגיש עו"ד טיקוצקי כי המדובר בהתחייבותו של צד ג' שצריך לדעת כי אם הנאשם שלטובתו הוא ערב לא יתייצב, יהווה הדבר עילה להפעלת הליכי גבייה כנגדו, ועל כן דרישת המדינה להוכחת אמצעיהם הכספיים של הערבים, הינה בגדר ניסיון להפוך ערבות צד ג' לערבות של הפקדת מזומן.
בית המשפט המחוזי קיבל עמדתה המתוארת של הסנגוריה, בקובעו כי : "... להבדיל מערבות הניתנת להבטחת החזרת חוב או ערבות לרכישת נכס, שאז הערב צריך להוכיח יכולת כלכלית לעמוד במלוא סכום החוב, ערבות הניתנת לצורך הבטחת התייצבות נאשם למשפט איננה מסוג זה, מטרת הערבות היא לגרום לכך שהערב יפקח על הנאשם ויהיה מעורב בהליכים באופן שיוכל לאלצו להגיע לדיון המשפטי ... הערבים אינם נדרשים להמציא ערבויות בגובה סכום הערבות באופן שניתן לממשן מיידית, אלא עליהם לחתום על ערבות שמשמעותה התחייבות לגרום להופעת הנאשמים למשפט, תוך סיכון כי רכושם וכספם יעוקל ויחולט אם לא יעמדו בהתחייבותם זו ..." [ההדגשות אינן במקור - ל.ל.].
בכך, אושרו הערבויות צד ג', וזאת אף מבלי שנחקרו הערבים לגבי כושר השתכרותם ולגבי שוויין של דירות המגורים (אשר הינן בבחינת דירות מגורים יחידות עבורם), ועל מנת להבטיח איזונם הראוי של האינטרסים המנוגדים הוחלט בנוסף על החתמתם של שלושה ערבי צד ג' נוספים. יצויין, כי בנוסף לקבלת הרציונל האמור, שוכנע בית המשפט כי בנסיבות העניין יהא בהותרת צווי עיכוב היציאה מן הארץ על כנם כדי לפגוע פגיעה שאינה מידתית בנאשמים ובבני משפחתם, לאור העובדה כי ההליכים צפויים להימשך זה שנים רבות ואילו מרכז חייהם בחו"ל.
