מס הכנסה: חתירה למס אמת בשומה לפי מיטב השפיטה

חוקי המס השונים מעניקים הן לפקיד השומה והן למנהל המע"מ את הסמכות לפסול ספריו של נישום אם הנישום דיווח דיווחים כוזבים או ניהל את ספריו בסטייה מהותית מהוראות החוק. כך למשל סעיף 77ב לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו – 1975 (להלן: "חוק מס ערך מוסף") מאפשר למנהל המע"מ לפסול ספריו של נישום אם זה ניכה חשבוניות פיקטיביות. לחילופין, סעיף 145ב לפקודת מס הכנסה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה") מאפשר לפקיד השומה לפסול ספריו של נישום אם לא נרשם תקבול כלשהו בספרי העסק. 

המשמעות של פסילת ספרי הנישום היא שפקיד השומה או מנהל המע"מ לפי העניין, רשאים להוציא לנישום שומה לפי מיטב השפיטה, הווה אומר, שומה המבוססת על הנחות וסברות של פקיד השומה ו/או מנהל המע"מ.
הנפקות היחידה לעניין סמכותו של פקיד השומה לשום עוסק לפי מיטב שפיטתו על בסיס ספרים קבילים או פסולים היא חובתו של פקיד השומה להצדיק את הוצאתה, אם זו הוצאה על בסיס ספרים פסולים. 

סעיף 153 לפקודה מאפשר לנישום שהוצאה לו שומה לפי מיטב השפיטה על בסיס ספרים פסולים לערער עליה לביהמ"ש המחוזי. העמדה הנהוגה בפסיקה לעניין זה היא כי ביהמ"ש על פי רוב אינו נוטה להתערב בקביעות פקיד השומה, ואינו מחליף את שיקול דעתו המקצועי. על אף זאת, לאחרונה היינו עדים לגישה מעט שונה שנקט ביהמ"ש העליון בע"א 5324/05 בשיר נבהאן שחאדה נ' פקיד שומה עכו (להלן: "פסק הדין") 

באותו עניין דובר בעסק לגידול וממכר חזירים בסיטונאות, אשר ספריו נפסלו בשל ניהול בסטיה מהותית מהוראות החוק, והוצאה לעסק שומה לפי מיטב השפיטה על בסיס ספרים פסולים. על החלטה זו של פקיד השומה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, במסגרתו טענו המערערים בין היתר כי פקיד השומה התעלם מן המאפיינים של המשק הספציפי ומן העובדה שמדובר במשק מיושן שבו אחוזי תמותת החזירים מוגברים ואחוזי ההמלטה מופחתים. בנוסף טענו המערערים כי נציגי פקיד השומה מעולם לא ביקרו בדיר, והתעלמו מצריכת המזון של החזירים. בפסק דינה של כב' הש' וסרקרוג, קבע ביהמ"ש כי: 

"הנתון של כמות האוכל, אינו יכול להיות מרכיב מכריע או מרכיב בלעדי, ואין בו לכשעצמו, כאמור, כדי להצביע על היות השומה שהוצאה מופרכת ובלתי סבירה ואולם היה מקום ליתן לו משקל מסוים, המצדיק אף הוא הפחתה מן השומה שהוצאה באופן שתוספת ההכנסה ממחזור בסיטונאות לדיר יופחת בשיעור של עד 25%.
לכן ככל שמדובר בשומה שהוצאה לדיר, יש להפחית את תוספת ההכנסה בשיעור שאינו עולה על 25%." 

בעקבות פסק הדין בביהמ"ש המחוזי, אשר כאמור הורה על הפחתה גורפת של 25% מתוספת ההכנסות, הוגש ערעור לבית משפט עליון (להלן: "הערעור").
במסגרת פסק הדין בערעור, קבע כב' השופט ריבלין בדעת הרב כי החלטת פקיד השומה לשלב בחישוב השומה לפי מיטב השפיטה את נתוני תמותת החזירים כפי שאלו מופיעים בספרי המערערים אשר נפסלו, חוטאת לעיקרון של חתירה למס אמת, שכן נתונים אלו היו נמוכים באופן משמעותי מהערכות התמותה המקובלות והסבירות. עוד נקבע כי היה על פקיד השומה להעניק משקל ראוי לנתון בדבר צריכת המזון בדיר, ומשלא עשה כן הרי שהשומה אינה משקפת מס אמיתי. 

בהתייחסות לפסק הדין כפי שניתן בביהמ"ש קמא, קבע כב' הש' ריבלין כי שגא ביהמ"ש קמא שעה שהפחית את השומה באופן גלובאלי ולא בדרך של קביעת הנחות חלופיות, סבירות יותר, על בסיס חומר הראיות שכן במקרים שבהם הדבר ניתן, יש יתרון בקביעת הנחות חלופיות ומבוססות יותר שיאפשרו חישוב מפורט יותר. 

נסכם ונאמר כי מהאמור לעיל אנו למדים שבתי המשפט שינו קמעה את הגישה לקביעות פקיד השומה במסגרת שומה לפי מיטב השפיטה אשר הוצאה על בסיס ספרים פסולים, וניתן משקל משמעותי יותר לעיקרון ה חתירה למס האמת באמצעות שימוש בהנחות וסברות אשר מתאימות לפי העניין וסבירות בנסיבות המקרה. 

 
 


רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל: 
eli-doron@taxlawyers.co.il
 www.taxlawyers.co.il

תגובות הגולשים - 0 תגובות

הוספת תגובה

שם:
נושא:
תוכן: