חומרת ההליך הפלילי באישום מכס

פקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") כוללת בתוכה מנגנונים אשר מטילים סנקציות על אלו הקשורים לייבוא טובין (בעיקר כמובן יבואנים) בשלושה מישורים: אזרחי, מנהלי ופלילי. ברשימה זו אנו נתמקד במישור הפלילי.

פרק 13, סימן ב' לפקודה מגדיר עבירות מכס שונות וקובע בגינם עונשים. ראוי להדגיש, שהעונשים שהפקודה קובעת, מחמירים עם נאשמי עבירות המכס הרבה יותר מאשר חקיקה הכללית העוסקת בדיני הענישה וזאת עקב היותה של הפקודה חיקוק מנדטורי ארכאי.

היבט אחד של ההחמרה בא לידי ביטוי בהבדל בין "אישום מכס" לאישום בהליך פלילי רגיל. בעוד בהליך פלילי רגיל על התביעה להוכיח הן יסוד עובדתי והן יסוד נפשי מעל לכל ספק סביר, הרי שב"אישום מכס" הוראות סעיף 229 מטילות על הנאשם את החובה להוכיח כי מרכיב מסוים מהיסוד העובדתי של העבירה אינו מתקיים לגביו, קרי כי המכס שולם כדין או כי העשייה בטובין הייתה כדין. וזה לשון הסעיף:

"נתעוררה שאלה באישום מכס, או בהליך לפי סעיף 192 להחזרת אניה, כלי הובלה או טובין שנתפסו על ידי פקיד-מכס, אם המכס על טובין שולם או לא, או אם טובין יובאו לישראל, או יוצאו ממנה, או הובלו לאורך החוף, או נפרקו או הוטענו, כדין, חובת הראיה שהמכס שולם או שהעשיה בטובין היתה כדין, תחול באישום מכס על הנאשם ובהליך כאמור על התובע. "

בפס"ד ע"א 8817/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 392 נדרש בימ"ש העליון לפרשנות הסעיף. אמנם פס"ד במישור האזרחי התייחס ביהמ"ש ליישום הסעיף גם במישור הפלילי, וכך קבע:

"הנטל להוכיח את אישום המכס הפלילי של הגשת רשימונים כוזבים, הטעית פקיד מכס, עשית מעשה כדי להשתמט מתשלום מכס והתכנסות לשם הברחה מוטל כבכל אישום פלילי על המדינה (למעט בשאלה אם המכס שולם כדין, שלגביה חובת ראיה לפי סעיף 229 היא על הנאשם). "

נביא דוגמא מהפסיקה מאוחרת יותר. כך, בת"פ (ת"א) 2941/01 מדינת ישראל נ' חב' "למיט" יבוא ויצוא בע"מ [פורסם בנבו] נאמר לעניין נטל הראיה לפי סעיף 229 במישור הפלילי:

" די בראיות התביעה המצביעות על כך שהנאשם ידע, לכל הפחות, את מחיר המכירה לצרכן, על מנת להעביר אליו את נטל הראייה לכך שהטובין יובאו כדין, קרי-שולמו בגינם תשלומי המס כדין. "

ההיבט השני של ההחמרה בהליך אישום המכס הוא הסנקציה הכספית המופלגת שעלול הנאשם בעבירות המכס לספוג. הנה לשון סעיף 220 לפקודת המכס:

" מקום שהעונש שנקבע בפקודה זו הוא פחות מפי שלושה מערך הטובין שנעברה בהם עבירה בצירוף פי שלושה מהמכס החל עליהם, יהיה הקנס המכסימלי פי שלושה מערך הטובין בצירוף פי שלושה מהמכס החל עליהם. "

כלומר, הנאשם בעבירת מכס עלול לשלם קנס עד פי שלושה מערך הטובין נשוא העבירה וזאת בצירוף פי שלושה המכס החל עליהם. בהקשר הזה כדאי להזכיר סעיף 221 לפקודה אשר קובע שכל העונשים מתווספים לסנקצית החילוט (במישור אזרחי/מנהלי לפי סעיף 204 לפקודה). סעיף 230 לפקודה מוסיף כי החלטה של ביהמ"ש להרשיע נאשם תגרום אף להחרמת הטובין נשוא העבירה.

אם נסכם, ניתן ומר כי על פי הפקודה ייתכן מצב בו הנאשם בעבירת מכס ישא בנטל כספי בגובה פי ארבעה מערך הטובין – קנס בגובה פי שלושה מערך הטובין ושווי הטובין עצמם אשר מחולטים לפי סעיף 204 ומוחרמים לפי סעיף 230 לפקודה.

יחד עם זאת, המלומד אביגדור דורות בספרו דיני מכס וסחר חוץ 459 (2006) סבור כי יש להתחשב בנטל הכספי המצטבר המוטל על הנאשם ע"י השילוב של קנס פלילי והחרמת הטובין, תוך הבאתם בחשבון בעת גזירת הדין לעניין גובה הקנס (עמ' 231).  
 
רמת גן: רח' בן גוריון 2, (מגדל ב.ס.ר 1)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: פרנקלין 7 סקטור 1 בוקרשט רומניה
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
www.taxlawyers.co.il

תגובות הגולשים - 1 תגובות

הוספת תגובה

שם:
נושא:
תוכן: