חובת הגילוי החלה על הבנק בעת חתימת ערבות

כידוע, בנק הוא צד חזק לכל חוזה והסכם אשר הוא עורך למול לקוחותיו. לפיכך חלה על הבנק חובת גילוי מכוח פסיקה וחוק (חוק הבנקאות, חוק הערבות וכו'). חובת הגילוי פורשה בהרחבה בפסיקה, כך שבסופו של יום, בפני הערב יוצג על ידי הבנק מצג אמיתי של המסמך אשר עליו הערב חותם ואף המידע מאחוריו. אי עמידה באותה חובת גילוי יכולה אף לעיתים, במקרים המצדיקים זאת, לפטור את הערב מהתחייבותו.

בשל העובדה שהבנק מחזיק במידע רב אודות הנערב, וניסיונו מאפשר לו להעריך את רמת הסיכון בהתקשרות כזאת או אחרת, הרי שיש באפשרותו להתריע בפני הערב על סיכונים כאלו ואחרים אשר יתכן ואינם ידועים לו בעת החתימה.

בעניין הסיכונים הנובעים ממצבו הכלכלי של הנערב נכון ליום החתימה, קבע בית המשפט ב ת. א 045173/03 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נגד חלי לוי, עמ' 7 : "אין חולק, כי מצבו הכלכלי של בעל החשבון הינו פרט מהותי שעל הבנק לגלות לערב מיוזמתו . חובת הגילוי הנאות מוטלת על הבנק, בהיותו בעל מידע רב יותר, והיא כוללת את החובה לגלות כל גורם סיכון המצוי בידיעתו של הבנק, ובכלל זה היות החשבון ביתרה שלילית. חובה זו היא חובה קוגנטית". ובהמשך אותו פסק דין נקבע: "על הטוען לקיומה של חובת גילוי מצד הבנק להוכיח שניים אלו: ראשית, כי החשבון היה מצוי ביתרת חוב או בסיכון כלכלי כלשהו; ושנית, כי לא היה ידועים לערב פרטים אודות מצב החשבון".

אם כן, כיצד מתיישבת חובה זו עם חובת הסודיות של הבנק כלפי לקוחו, הנערב? קושי זה מתחדד עוד יותר נוכח ההבנה שהערב אפילו אינו לקוח הבנק, שכן הוא רק מגיע לצורך חתימה על מסמכי הערבות.

תשובת בית המשפט לשאלה זו ניתנה בע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד פרופ' צבי ציגלר עמ' 392 (מפי כב' נשיא בית המשפט העליון בדימוס מ.שמגר): "מי שמתייצב בבנק, לדרישת הבנק כדי להיות חלק מהותי מעסקה בין הבנק לבין לווה, ומי שהבנק מטפל במעמד זה בהחתמתו ובהסברת מהות התחייבותו, הוא, לטעמי, במעמד של לקוח. כאשר דובר בחובות הבנק במתן הסבר וגילוי מידע, הכוונה היתה גם ללקוח מסוג זה, שהבנק נזקק לו ואשר מצידו נזקק לבנק כדי לאפשר ללווה את עסקת ההלוואה". הלכה זאת אף חוזקה עם השנים כך שכיום מפרש בית המשפט את המושג "ערב" כ"לקוח" שעליו חל חוק הבנקאות (שירות ללקוח).

באשר לחובת הסודיות קבע בית המשפט באותו עניין ציגלר: "אף אני לא אתיימר לקבוע תחומי היקפה של חובת הסודיות, או מבחן גורף לפיו תוכרע התנגשות בין חובת הסודיות כלפי לקוח (נערב) לבין חובת גלוי ללקוח (ערב). די אם אומר שחובת גלוי מצב חשבונו של הנערב לערב, כאשר מחויבותו של הערב מתייחסת לאותו חשבון עצמו, עולה לאין ערוך - באיזון בין שתי החובות -על חובת הסודיות כלפי בעל החשבון, השולח את הערב לערוב לו."

את קביעה זו ניתן להבין מטעמים פשוטים, שהרי הערב ללא המידע מהבנק, נסמך אך ורק על דברי הנערב. במצב שכזה, עלול הנערב להטעות את הערב בשל רצונו בחתימתו של הערב. במיוחד נכון הדבר כאשר הערבות היא למען חובות קיימים, בדומה לעובדות המקרה בעניין ציגלר לעיל. שכן אז נוטל על עצמו הערב התחייבות קיימת ולא התחייבות עתידית נשואת תנאי. באותו עניין ציגלר, בשל העובדה שלמר ציגלר, שחתם על ערבות למען גיסו, לא גולה מידע אודות חובות גיסו אשר עמדו על כ-90 אלף שקלים ביום חתימת הערבות, קבע בית המשפט כי אין הוא צריך לשלם את אותם החובות להם הוא ערב.

כאשר ערב חותם על מסמך הערבות, חזקה עליו כי הוא מבין את תוכן המסמך והחיובים הנובעים ממנו. כאשר בא הערב וטוען כי לא הבין את מהות המסמך ואו כי לא קיבל הסבר מספק מן הבנק, עליו מוטל נטל הראייה להוכיח זאת. בנושא זה ניתן להזכיר את המקרה אשר נדון בע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נגד אטיאס סאטא. במקרה זה, חתמה אם הנערב על שטר משכון על מנת להעמיד ביטחונות למען הגדלת מסגרת האשראי בחשבונו של בנה. טענתה של הגברת סאטא הייתה כי הבנק הפר את חובתו באשר לגילוי מידע אודות מצב החשבון נכון ליום החתימה וזאת בשל העובדה כי היא אינה דוברת עברית וכי במעמד החתימה תורגם לה המסמך על ידי בנה לשפה הערבית-מרוקאית ולא הוסבר לה כיאות על ידי הבנק. בית המשפט המחוזי קיבל את טענתה ופסק כי שטר המשכון מבוטל, אך בערעור לבית המשפט העליון נקבע בעמ' 5 לפסק הדין: "בענייננו מבקשת המשיבה להשיג על תוקפו של שטר המשכון עליו חתמה. עליה הנטל להראות שלא ידעה על מה חתמה." בשל כך, קבע בית המשפט בעמ' 6 לפסק דינו: "לאור העובדה שעיקר המחלוקת במקרה דנא נוגעת לטיב ההסברים שניתנו, אם בכלל, למשיבה טרם חתימתה על שטר המשכון, מן הראוי היה שבנה, אשר תרגם את דברי הפקידה לשפה הערבית-מרוקאית, יובא לעדות על ידה. בנסיבות אלו, הימנעות המשיבה מלהעיד את בנה יוצרת הנחה שדבריו היו פועלים לחיזוק עמדת הבנק. נכון הדבר, כי גם הבנק לא זימן לעדות את העובד הנוסף, שנכח במקום בעת החתימה של שטר המשכון, ואשר הינו דובר מרוקאית. יכול ובאופן דומה כי הימנעות הבנק מלהעיד את אותו עובד עשויה לפגום בגרסה שהוצגה על ידו. אלא, שיש לזכור כי במקרה הנוכחי נטל הראייה אינו מוטל על שכמו של הבנק כי אם על המשיבה, שכן היא המעוניינת להשיג על תוקפו של שטר המשכון, אשר אין מחלוקת כי עליו היא חתומה". לפיכך, בשל העובדה כי האם לא העידה את בנה, אשר לו תפקיד מרכזי בפרשה, קבע בית המשפט העליון כי שטר המשכון עומד בתוקפו והגברת סאטא מחוייבת לפיו.
אם כן, ניתן ללמוד מתוך פסיקת בית המשפט כי על הבנק חלה חובת גילוי רחבה כלפי הערב גם במחיר של פגיעה בסודיות הנערב. הגילוי אודות מצבו הכלכלי של הנערב צריך להיות ביוזמת הבנק וההצדקה לכך היא עניין של היגיון לאמיתו של דבר. שכן ערב חייב לדעת לאיזה חוב בדיוק הוא ערב, ולכן, כאשר תנאי זה לא מתקיים, יש בכך כדי לפגוע בתוקף הערבות. יחד עם זאת, נטל ההוכחה באשר לאי קיום חובת הגילוי מוטל על הטוען כי לא קויימה. יש לזכור כי הבעייתיות במצב זה טמונה בעובדה שערב הוא אדם אשר קרוב מאוד לנערב, וכאשר נדרש הערב להעיד את קרובו בבית המשפט בגין הסבריו הלוקים בחסר במועד החתימה, אין הוא שש לעשות כן, וללא עדות כבדת משקל זו, ייתכן כי לא יוכל להרים את נטל ההוכחה.
 
 
 
 
 
רמת גן: רח' בן גוריון 2, (מגדל ב.ס.ר 1)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר לעורך דין אלי דורון
משרד עורכי דין - דורון, טיקוצקי, עמיר

תגובות הגולשים - 1 תגובות

הוספת תגובה

שם:
נושא:
תוכן: